נירנורים (לשעבר חתולה מעופפת)

  היום הייתי בהפגנה. לפני כמה ימים, הרייך הרביעי שנקרא נתניהו החליט שעפיפון שעף מכיוון עזה הוא סכנה קיומית והורה לצה"ל לגביר את כמות הפעמים שהם רוצחים עזתים חפים מפשע ביום.  אז איזה חבר של אבא החליט לארגן הפגנה שבה בפארק זרזיף באר־שבע יובאו כמה אנשים ויעיפו עפיפונים. א'. זה לא רעיון חכם כל כך להעיף עפיפונים אחרי שהפציצו אנשים בגלל שעשו את זה. ב'. זה היה בצוהוריים, בבאר שבע, באמצע אוגוסט, כמות האנשים שיבואו לשם לא תשנה כלום. ג'. גם אם איכשהו יפסיקו לתקוף בעזה בגלל עפיפונים, ימצאו תרוץ אחר לתקוף שם, העיניין הוא לא העפיפונים, הוא גיזענות. זה נראה כצת כיאילו המישהו הזה פשוט אהב להעיף עפיפונים וחיפש סיבה. אבא הכריח אותי לבוא.  כשהגענו חיכינו איזה חצי שעה לכמה אנשים שבאו ממחוץ לעיר. בזמן הזה קראתי את "הקוסמת מן הכוכבים" של סילביה משהו אנגדאהל, זה עוזר לילדים העזה בידוק כמו להעיף עפיפונים. בסופו של דבר הם באו, היינו עשרה פלוס מינוס.  החבר של אבא סיפר לנו משל של זכירא תמיר בשם "הילדים צוחקים". אח... משל... הדרך הכי עצלנית להכניס מוסר השכל לסיפור... שונא משל...

  יש משהו שאני כבר כמה ימים חושב עליו: מה יעשו עם המדרכות? בערים שאפשר להגדיר אותם - למרות שזה יהיה די גזעני ומטומטם אבל אני לא מצליח לחשוב על ניסוח יותר נאור - כחלק מ"העולם הראשון", עוברים יותר ויותר לתחבורה ממונעת (מכוניות, אוטבוסים, קלנועיות וכו')  ויש פחות ופחות אנשים שהולכים במדרכות ומתישהו בטוח נגיע למצב שהמידרכות יהיו מיותרות והדרך היעילה לבנות רחוב היא בצורת מידרכוב. המדרכות הקיימות יהיו נטל על העירייה: צריך לשלם לעובדים שינקו אותה, יתחזקו אותה, יצבעו אותה מחדש מידי פעם ועוד ועוד ועוד. נכון שרוב העובדים מקבלים שכר מינימום אבל עדיין, בישביל משהו שרוב האנשים ישתמשו בו רק לכמה דקות בהולכם לחנייה או לתחנת האוטובוס, התיחזוק של זה יהיה מאוד יקר. אז הדבר ההגיוני לעשות הוא להיפתר מהמידרכות. הבעייה היא שכיום הרחובות הגדולים והמרכזיים הם אלה עם המדרכות והמדרחובים הם רחובות קטנים, שוליים וזניחים ככה שרוב העיר היא עם מדרכה וזה לא הגיוני להגיד שהעיר סגורה לרגל שיפוצים.  כשדיברתי על זה עם אמא, דרור היתפרץ ואמר "למה שלא יסגרו כל פעם חלק אחר בעיר"? דרור, זה טיפשי משתי ס...

  לא מזמן אבא שלי עשה לי ולדרור מנויים לסיפרייה. מהסיפרייה נשלח לנו מייל שבין השאר היה בו קישור ל בלוג של הסיפרייה .  הפוסט האחרון בבלוג הזה נקרא "נוסעים לחו"ל? הכירו את TravIL : האפליקציה הרשמית שתשמור עליכם בדרכים ✈️" - כבר לא נשמע קשור בימיוחד לסיפרייה. אין בפוסט הזה שום איזכור של הסיפרייה או של ספרים. ארבע מקומות אחריו מופיע הפוסט "הכירו את Planetherapy" שכפי שהבנתם מהשם שלו הוא לא קשור לסיפרייה או לספרים בשום צורה.    למה הם שם?  זה נראה כיאילו הכותבת של הבלוג, אילנית יהודה, היתעצלה ליצור לעצמה בלוג ופירסמה בבלוג של הסיפרייה את מה שהיא כתבה.  למה הגעתי למסכנה הזו? יש בבלוג הזה עוד פוסט שלא קשור לסיפרייה "לראות את האחר בעידן של קיטוב". הפוסט מספר על מאמר שאילנית יהודה כתבה. אין לו שום קשר לסיפרייה.